באופן כללי אני אוהבת למצוא סיבות למסיבות, אוהבת לתכנן קדימה דברים ומתרגשת מלהוציא אותם לפועל.
השנה יום האהבה מגיע בתקופה שכמעט ואין חשק לחגוג כלום.
יש ימים שאין לי חשק לעשות כלום ואני מבינה מאוד את מי שחגיגות נראות לה מופרכות. עבור הרבה מהסובבות אותי, התקופה הזו הביאה מורכבות בזוגיות, מכל מיני בחינות, בין אם טכניות כמו מילואים ומרחק, ובין אם פרידות כואבות. וזה משפיע עליי מאוד, ההרגשה וההבנה ששום דבר לא מובן מאליו, ועד כמה אני רוצה ליצור לעצמי טוב בסביבה שלי, עד כמה שניתן.
השנה החלטתי לציין את יום האהבה בתור יום האהבה העצמית. בתקופה האחרונה התחדד לי מאוד עד כמה הפעולות שאני עושה בשגרה ועושות לי טוב הן משמעותיות, עד כמה הן עוזרות ומשפיעות עליי. ואני באמת חושבת שזה מהותי. מאז שסיימתי מילואים אני משתדלת לאכול בריא יותר, משתדלת לצרוך תכנים שעושים לי טוב (בייוש ווינט) ומפתחת תחביבים שהזנחתי (הייוש לבלוג החדש)
ויש לי חשק לחגוג את זה. את הדברים היפים שיש בעולם. את הטוב.
אולי לחגוג זו מילה גדולה מדי כרגע, אבל לציין בהחלט.
לזכור שיש דברים שעושים לי טוב.
לזכור לראות את היופי, את השמח, את מה שגורם לשכוח לקצת את המציאות.
השבוע יצאתי לטיול קצר בפעם הראשונה מאז שהתחילה המלחמה. זה היה ממש כמה שעות בטבע וזה עשה פלאים. לראות עד כמה הטבע ממשיך, ממשיך לפרוח, ממשיך לצמוח. ממשיך להתחדש. כמה אפשר ללמוד מהפלאיות שלו.
מעניין אותי לדעת מה זו אהבה עצמית בשבילך. איך זה בא לידי ביטוי בחיים שלך, והאם את בכלל מרגישה שזה משהו שאת רוצה להשקיע בו?
עד כמה הסביבה שלך תומכת בהתפתחות שלך, בהשתנות, בצמיחה. כמו בטבע, ככה גם אצלך.
אז מה היית רוצה לחגוג בך השנה?